תארו לעצמכם איך נראה ארמון של מלך. בדרך כלל אנחנו חושבים על מקום שבו אנשים חשובים יושבים, דנים במשפט צדק ומקבלים החלטות רציניות למען העם, נכון? אבל כאן קורה משהו אחר לגמרי. הכל מתחיל ביום חגיגי במיוחד שנקרא יוֹם מַלְכֵּנוּ, שזהו יום של שמחה לאומית, כמו יום ההולדת של המלך או יום השנה ליום שבו הוא הוכתר למלך.
במקום לחגוג בצורה מכובדת, המלך והשרים שלו מתחילים לשתות המון יין. הם שותים מתוך חֲמַת מִיָּיִן, שזהו כלי עור מיוחד שנקרא נאד ובו היו שומרים נוזלים. הם שותים כל כך הרבה עד שקורה דבר לא נעים, וכתוב כי הֶחֱלוּ שָׂרִים, כלומר השרים ממש הפכו להיות חולים מרוב השתייה.
כשהמלך נמצא במצב כזה, הוא כבר לא יכול לשים לב לדברים החשובים באמת. במקום להיות עם אנשים חכמים וישרים שיעזרו לו לתקן את המדינה ולהנהיג, הוא מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים. הוא עוזב את האנשים הטובים ובוחר להתחבר לחבורה של אנשים שעוסקים בשטויות ובליצנות. וכך, אותם שרים שהתחילו את הערב כאנשים מכובדים, איבדו את הדרך שלהם בגלל היין והפכו פשוט לחבורה של ליצנים.