הושע, פרק ז׳, פסוק ט׳

קרה לכם פעם שהלכתם עם חור קטן בכיס, והדברים שלכם פשוט נפלו בזה אחר זה בלי ששמתם לב בכלל? תארו לעצמכם שדבר כזה קורה לעם שלם. ממלכת ישראל הלכה ונחלשה, אבל העם פשוט התעלם מזה. מצד אחד, אָכְלוּ זָרִים כֹּחוֹ. הזרים הם אויבים ממדינות אחרות שלקחו מהם לאט לאט את האדמות ואת הכסף שלהם, ושאבו את כל הכוח של הממלכה. מצד שני, הממלכה הלכה והזדקנה, כמו אדם קשיש שעייף ואין לו כוח, ועל זה נאמר גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ. המילה שֵׂיבָה מתארת שערות לבנות של זקנה, והמילה זָרְקָה אומרת שהשערות הלבנות האלה התפזרו להן בטבעיות על הראש. למרות כל הצרות והחולשה, הדבר הכי מפתיע הוא החזרה על המילים וְהוּא לֹא יָדָע. העם פשוט לא שם לב למה שקורה לו. במקום להסתכל על המצב, להבין שזו אזהרה ולהתחיל לתקן את המעשים שלהם, הם המשיכו בשלהם וסירבו לראות שהם מאבדים את הכל.