בימי שלמה המלך עברה ישראל תמורה כלכלית והפכה למעצמה עשירה, ולכן המלך פיזר בירושלים אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב ממש כָּאֲבָנִים. ביטוי זה ממחיש כיצד המתכות היקרות היו כה שכיחות עד ששימשו אפילו ליצירת שולחנות וכיסאות, ויש המסבירים כי הן אכן נוצקו לגושים עצומים וכבדים שהונחו ברחובות מבלי שניתן היה לגנוב אותם. עם זאת, עושר זה שאפיין את תחילת המלכות פסק בהמשך בעקבות חטאי שלמה. השפע ניכר גם בחומרי הבנייה, כאשר עצי הָאֲרָזִים שיובאו לירושלים הפכו נפוצים כַּשִּׁקְמִים, שהם עצי תאנה הגדלים באופן טבעי ובכמויות רבות באזור הַשְּׁפֵלָה.
דברי הימים ב, פרק א׳, פסוק ט״ו
וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־הַכֶּ֧סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֛ב בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.