דברי הימים ב, פרק ל״א, פסוק י״ז

תארו לעצמכם שאתם צריכים לארגן אירוע עצום לאלפי אנשים, ולוודא שכל אחד ואחת יקבלו בדיוק את האוכל והציוד שהם צריכים. לא פשוט, נכון? זה בדיוק מה שקרה כשהמלך חזקיהו החזיר את העבודה לבית המקדש. הכוהנים והלויים חזרו לעבוד, והיה צריך לדאוג להם לאוכל מתוך התרומות של העם. כדי לעשות את זה בצורה הכי מסודרת שיש, היו צריכים לדעת מי שייך לאיזו משפחה. הפעולה הזו נקראת הִתְיַחֵשׂ, כלומר לבדוק ולרשום במדויק את שושלת המשפחה של כל אחד. לפי הרשימות האלה חילקו את המזון: כל אדם קיבל מנה אישית, ואם היו לו ילדים קטנים מגיל שלוש ומעלה, הוא קיבל תוספת כדי לפרנס את כל משפחתו. אולי תופתעו לגלות שהלויים התחילו את תפקידם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה, למרות שבתורה כתוב שהם מתחילים לעבוד רק בגיל עשרים וחמש. למה הקדימו אותם? בגלל שבתקופת המלכים הרעים שלפני חזקיהו, בית המקדש היה סגור והלויים פשוט שכחו את ההלכות. לכן הם הוזמנו חמש שנים מוקדם יותר, רק כדי ללמוד, להתאמן ולהתרגל מחדש לעבודת ה׳. החלוקה של האוכל נעשתה בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בְּמַחְלְקוֹתֵיהֶם, כלומר לפי סדר המשמרות של העובדים. מי שעבד באותו יום במקדש קיבל זכויות מיוחדות, אבל אל תדאגו לשאר העובדים, כי גם הכוהנים והלויים שעוד לא הגיע תורם לעבוד ונשארו בינתיים בבתים שלהם, קיבלו את חלקם באהבה כדי שיוכלו להתקיים בכבוד.