חשבתם פעם מה קורה כשמבקשים מכם עזרה קטנה, ואתם מחליטים מיוזמתכם לעשות הרבה יותר ממה שביקשו רק כי אכפת לכם? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. המלך ביקש מהעם לדאוג לאוכל ולפרנסה של הכהנים והלויים המשרתים בבית ה', כדי שיוכלו להמשיך ללמוד תורה ולעבוד בשמחה. וְכִפְרֹץ הַדָּבָר, כלומר ברגע שהציווי של המלך התפשט וכולם שמעו עליו, העם התגייס בצורה מדהימה. הם לא נתנו רק בגלל שחובה לתת, אלא מתוך נדיבות עצומה ומכל הלב.
הם הביאו את הרֵאשִׁית, שזו התרומה הראשונה והחשובה ביותר מהיבול שלהם. הם נתנו המון דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, כאשר הכוונה היא לתבואה, ליין שנקרא תירוש, ולשמן שנקרא יצהר. הם הביאו גם דְּבַשׁ, שהוא דבש מתוק שעשוי מתמרים. הדבר המיוחד כאן הוא שעל פי התורה בכלל לא חובה להביא דבש, אבל העם התנדב לתת אותו באהבה.
הנדיבות שלהם לא עצרה שם, והם הביאו מוְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה. הם החליטו לתת תרומות גם מגידולים שבכלל לא חייבים לתת מהם, כמו ירקות שונים ופירות של עצים. ולבסוף, הם נתנו וּמַעְשַׂר הַכֹּל, כלומר הם הפרישו עשירית מכל מה שהיה להם באופן מוחלט, אפילו מהבהמות. הם רצו להיות בטוחים שלמי שלומד תורה ועובד את ה' יהיה שפע גדול ולא יחסר דבר.