מערך החלוקה של קודשי המקדש דרש ניהול קפדני והיררכיה ברורה, כדי להבטיח שכל זכאי יקבל את חלקו הראוי גם אם אינו נמצא במקום העבודה המרכזי. הפרשנים מסכימים כי המילים וְעַל־יָדוֹ מציינות כפיפות בהיררכיה הניהולית; מדובר באנשים שהיו תחתיו של הממונה הראשי או מיד אחריו במעלה.
תחת הממונה הראשי מונו אישים כדוגמת עדן, מנימן ואחרים, שתפקידם היה לנהל את החלוקה בְּעָרֵי הַכֹּהֲנִים. חלוקה זו יועדה במיוחד לאותם כוהנים ולוויים שלא הגיעו למשמרתם בעבודת המקדש ונשארו בעריהם [מלבי"ם]. ממונים אלו פעלו בֶּאֱמוּנָה, כלומר מילאו את תפקידם בנאמנות רבה [ביאור שטיינזלץ], במטרה לָתֵת לַאֲחֵיהֶם את המנות המגיעות להם. הכלל המנחה בחלוקה זו היה כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן, וכל הפרשנים מדגישים כי משמעות הדבר היא חלוקה שוויונית לחלוטין – כל אחד קיבל מנה שווה, ללא כל הבדל בין אדם גדול וחשוב לבין אדם קטן.