התמסרותו המוחלטת של המלך חזקיהו לעניינים רוחניים הביאה להישגים כבירים. מעשיו משקפים חיבור נדיר בין התעוררות ראשונית לעשייה, ביצוע עקבי, והצלחה בעבודת ה׳.
המילה הֵחֵל משמעותה התחיל [מצודת ציון]. הכתוב מקיף את כל תחומי החיים הרוחניים: בין אם מדובר בעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, בלימוד התּוֹרָה או בקיום המִּצְוָה, את הכל עשה חזקיהו מתוך מסירות שלמה [מצודת דוד].
מסירות זו התבטאה בכך שפעל בלב שלם וללא כל מניע אישי או כוונה נסתרת. בזכות טהרת הלב הזו, הוא זכה לסיוע משמים שהוביל לכך שהִצְלִיחַ ועלה בידו כל אשר עשה [מלבי"ם].
רובד נוסף בולט בהתמודדות הפנימית המלווה עשיית מעשים טובים. בדרך כלל, כאשר מתעוררת באדם מחשבה טובה ללמוד תורה או לקיים מצווה, היצר הרע מנסה לקרר את ההתלהבות באמצעות ספקות, עד שהרצון לעשות את המצווה הולך ומתבטל. שבחו המיוחד של חזקיהו היה שחום עשייתו לא התקרר מעולם. בכל מעשה שהתחיל, הוא פעל בְּכָל לְבָבוֹ – כלומר, רתם את שני יצריו למען המטרה. הוא לא רק השלים את מה שחשב לעשות מבלי שהתלהבותו תדעך, אלא אף הצליח להוסיף ולעשות מעבר לתכנונו המקורי [חומת אנך].