מערכת חלוקת התרומות והמעשרות בימי חזקיהו דאגה לפרנסת הכהנים והלויים, תוך יצירת הבחנה ברורה בין אלו ששהו בעריהם לבין אלו שעבדו בפועל בבית המקדש. המנגנון המנהלי הבטיח שכל משפחת כהונה תקבל את חלקה הראוי, כולל הילדים הקטנים שהתלוו לאבותיהם.
המילה מִלְּבַד מציינת תוספת או הפרדה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמנות המחולקות בירושלים ניתנו בנוסף לחלקים שחולקו לכהנים בערי המגורים שלהם. מנגד, יש המפרשים כי מילה זו באה להבחין בין הממונים על החלוקה בערי הכהנים לבין הפקידים שהיו אחראים על חלוקת המזון לכהנים שעבדו בפועל בבית המקדש [מלבי"ם].
המונח הִתְיַחְשָׂם מתייחס לרישום המשפחתי, ובפרט לקשר שבין האבות לבניהם שהגיעו עמם [רד"ק]. משמעות הייחוס כאן היא כלפי מטה, כלומר הבנים שיוחסו לאבותיהם וקיבלו מזון בזכותם [מלבי"ם].
הפסוק מדגיש כי החלוקה ניתנה לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה. הגבלת הגיל והמין נובעת מכך שנקבות לא לקחו חלק בהגעה זו למקדש, וזכרים מתחת לגיל שלוש אינם ראויים עדיין לבוא לבית ה', שכן אין להם את הדעת הנדרשת לשמור על ניקיון ידיהם. מגיל שלוש ומעלה, ניתן לחנך ולהרגיל את הילד לשמור על קדושת המזון ולא לטמא את התרומה במגע עם דברים טמאים [רד"ק].
החלוקה ניתנה להם לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כלומר לצורך מאכלם היומיומי [מצודת דוד], וזאת דווקא לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם. הכהנים לא קיבלו את המנות הללו בכל פעם שביקרו במקדש, אלא אך ורק כאשר הגיעו לבצע את עבודתם בזמן המשמרת שנקבעה להם. בזמנים אלו, היה נהוג שהאבות מביאים עמם את בניהם הקטנים כדי לחנכם ולהרגילם לעבודת הקודש. אף על פי שהילדים היו קטנים מכדי לעבוד בעצמם, המערכת דאגה לספק גם להם מזון מתוך הקרבנות והמתנות במהלך ימי שירותם של האבות [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].