תארו לעצמכם שהייתם צריכים לארגן ארוחות להמון אנשים שעובדים קשה, וגם לילדים הקטנים שבאו איתם. איך הייתם מוודאים שאף אחד לא יישאר רעב? בימי המלך חזקיהו, הייתה מערכת מסודרת מאוד שדאגה לאוכל לכהנים וללויים שעבדו בבית המקדש.
המילה מִלְּבַד מלמדת אותנו שהמנות שחולקו בירושלים ניתנו להם בנוסף לאוכל שהכהנים כבר קיבלו בערים שבהן הם גרו. הרישום של המשפחות, שנקרא הִתְיַחְשָׂם, עזר לדעת בדיוק אילו בנים הגיעו עם האבות שלהם, כדי שגם הם יקבלו אוכל בזכותם.
אבל לא כל ילד קיבל מנה בבית המקדש. החלוקה הייתה רק לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה. למה דווקא מגיל שלוש? כי ילדים קטנים יותר עדיין לא יודעים לשמור על הידיים שלהם נקיות, והיה חשוב לשמור על קדושת המזון של בית ה׳. מגיל שלוש כבר אפשר לחנך את הילדים לשמור על ניקיון ולא לגעת בדברים טמאים.
האוכל חולק להם לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כלומר מנות שמתאימות לארוחות של אותו היום בדיוק. הכהנים לא קיבלו את האוכל הזה בכל פעם שבאו לבקר במקדש, אלא רק לַעֲבוֹדָתָם בְּמִשְׁמְרוֹתָם, בזמן המשמרת שבה הם באמת עבדו. בזמנים אלו, האבות היו מביאים איתם את הבנים הקטנים כדי לחנך אותם ולהרגיל אותם לעבודת הקודש. למרות שהילדים היו קטנים מדי כדי לעבוד בעצמם, המערכת המיוחדת הזו דאגה לספק גם להם אוכל מתוך המתנות והקרבנות בזמן שהאבות שלהם שירתו במקדש.