תהליך הבאת מתנות הכהונה והלווייה אל המקדש השתרע על פני חודשי הקיץ, בהתאמה לעונות החקלאיות של תחילת הקציר וסיום האסיף.
הצטברות התרומות החלה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי, הוא חודש סיוון. בתקופה זו של תחילת הקציר, הונח הבסיס לאותן ערימות באמצעות הבאת הביכורים. תהליך זה של איסוף היבול נמשך לאורך הקיץ כולו, עד שוּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, חודש תשרי, בו מסתיים אסיף התבואה, העם כִּלּוּ והשלימו את בניית הערימות עם הבאת התרומות והמעשרות [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד מתאר את תחילת צבירת היבול. הפרשנים מסכימים כי השימוש במילה לְיִסּוֹד בהקשר זה הוא השאלה מעולם הבנייה. כשם שיסוד הבית הוא השלב הראשון וההתחלתי של הבניין, כך הנחת התבואה הראשונה נחשבת ל"יסוד" הערימות ולתחילת היווצרותן [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד].
מבחינה דקדוקית, המילה לְיִסּוֹד משמשת כאן כשם פועל. האות סמ"ך מנוקדת בדגש, אך דגש זה אינו בא להשלים אות שורש חסרה, שכן האות יו"ד השורשית מופיעה במילה בבירור. תפקידו של הדגש הוא "לתפארת הקריאה" בלבד, כלומר לחזק ולהדגיש את הגיית האות [רד"ק, מנחת שי].