ארגון מחדש של סדר העבודה במקדש וחלוקת המעשרות דרשו עריכת מפקד מדויק של כל כהן ולוי במשמרתו. המילה וּלְהִתְיַחֵשׂ מתארת את הרישום של אותן משפחות מיוחסות [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. רישום זה התבצע בְּכָל־טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְכָל־קָהָל, במטרה להעניק לכל קהל הלוויים את חלקם במעשרות ובתרומות באופן שוויוני. החלוקה בערי הכהנים והלוויים ניתנה בדיוק כפי מספר הנפשות בכל משפחה, קטנים וגדולים כאחד [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, כִּי בֶאֱמוּנָתָם יִתְקַדְּשׁוּ־קֹדֶשׁ, מנמק את הזכות לקבלת המעשרות, והפרשנים מציגים מספר פנים לנאמנות ולקדושה זו. גישה אחת תולה זאת בתפקודם המעשי, שכן הם היו נאמנים לה׳, שמרו על הקודש בטהרה [מצודת דוד], והקפידו למלא את תפקידם בנאמנות [ביאור שטיינזלץ]. גישה משלימה מרחיבה את המושג ומסבירה כי גם בני המשפחה שלא עבדו בפועל בבית המקדש, התקדשו לה׳ בזכות אמונתם האישית, צדקתם ודבקותם בתורה, ועל כן היו ראויים אף הם לקבל את התרומות [מלבי"ם].