לאחר תקופה שבה עבודת המקדש שבתה והוא עמד בשממונו, כך שחלוקת הכהנים והלויים נותרה כזיכרון תיאורטי בלבד, המלך יחזקיהו פועל לחידוש העבודה ולהחזרת הסדר הישן על מכונו [ביאור שטיינזלץ]. הוא מקים מחדש את מַחְלְקוֹת הכהנים והלויים, כלומר את המשמרות שעבדו במקדש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ומשיב אותן למסגרת המקורית שקבע דוד המלך, לפיה כל משמרת שירתה במשך שבעת ימים [רלב"ג].
ההעמדה מחדש של משרתי המקדש נעשתה אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ, כך שכל אדם הוצב בתפקידו המדויק והנכון לו [רש"י]. הפרשנים מסכימים כי המשך הפסוק מפרט את חלוקת התפקידים הברורה בין הכהנים ללויים:
הכהנים הופקדו לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים, כלומר תפקידם היה להקריב בפועל את הקרבנות על המזבח [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לעומתם, עבודת הלויים התחלקה לכמה תפקידים משניים ומשלימים. ראשית, הם הופקדו לְשָׁרֵת, תפקיד הכולל עזרה פיזית בעבודות המקדש השונות, כדוגמת שחיטת הקרבנות והפשטת עורם [מלבי"ם]. שנית, הם נצטוו וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל, תפקיד המכוון לשירת הלויים בפה ובכלי נגינה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם], שאותה ביצעו יחד עם הכהנים שהריעו בחצוצרות [רלב"ג]. לבסוף, הלויים הוצבו בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת ה', כינוי המכוון לבית המקדש עצמו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בתפקיד זה הם שימשו כשומרים וכשוערים בפתחי הבית [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם].