דברי הימים ב, פרק ל״א, פסוק א׳

II Chronicles 31:1Sefaria

וּכְכַלּ֣וֹת כׇּל־זֹ֗את יָצְא֨וּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַֽנִּמְצְאִים֮ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ וַיְשַׁבְּר֣וּ הַמַּצֵּב֣וֹת וַיְגַדְּע֣וּ הָאֲשֵׁרִ֡ים וַיְנַתְּצ֣וּ אֶת־הַ֠בָּמ֠וֹת וְאֶת־הַֽמִּזְבְּח֞וֹת מִכׇּל־יְהוּדָ֧ה וּבִנְיָמִ֛ן וּבְאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה עַד־לְכַלֵּ֑ה וַיָּשׁ֜וּבוּ כׇּל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לַאֲחֻזָּת֖וֹ לְעָרֵיהֶֽם׃ {פ}

קרה לכם פעם שסיימתם חוויה מיוחדת ומרגשת, והרגשתם כל כך מלאים ברצון טוב שפשוט רציתם להמשיך לעשות מעשים טובים? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. אחרי האירועים הגדולים והמרגשים שהיו בירושלים, האנשים הנמצאים, כלומר האנשים שהיו שם בירושלים באותו זמן, החליטו שלפני שהם חוזרים הביתה הם יוצאים לנקות את הארץ מכל השאריות של העבודה הזרה. הם יצאו לערי יהודה והתחילו לשבור את המצבות ששימשו לפולחן. הם גם הגיעו אל העצים המיוחדים ששימשו לעבודה זרה, שנקראים האשרים, ויגדעו אותם, כלומר כרתו אותם. הם עשו את כל זה עד לכלה, מה שאומר שהם לא עצרו לרגע עד שסיימו לגמרי להחריב את כל הבמות והמזבחות של האלילים. מסע הטיהור הזה לא נשאר רק באזור יהודה, אלא המשיך גם צפונה, לאזורים של אפרים ומנשה. איך זה קרה שאף אחד שם לא התנגד להם? מתברר שהמלך של ממלכת ישראל בצפון, הושע בן אלה, כבר ביטל קודם לכן את עבודת העגלים. בגלל שהמלך בעצמו ביטל את זה, ההמונים יכלו להרוס את הבמות בלי שאף אחד יפריע להם. המצב המיוחד הזה גם נתן למלך חזקיהו את האומץ לשלוח מכתבים ולהזמין את תושבי הצפון לעלות לירושלים, דבר שלא היה אפשרי כל עוד הם היו עסוקים בעבודה הזרה שלהם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק ל׳
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.