תארו לעצמכם שאתם עומדים בחצר בית המקדש ורואים מולכם ערימות ענקיות של אוכל ותבואה, כמו הרים של ממש. כולם מסביב עומדים ומתפלאים מאיפה הגיע כל השפע העצום הזה. מי שניגש להסביר את הפלא הוא עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, שהיה הכוהן הממונה על ניהול בית המקדש, ממשפחתו של צדוק הכוהן, ולכן הוא נקרא לְבֵית צָדוֹק.
עזריהו מספר שמאז שהעם התחיל להביא את התרומות למקדש, כלומר מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא, הכוהנים והלויים אוכלים מהן בכל יום. והם לא סתם טועמים קצת, אלא אוכלים עד שהם שבעים לגמרי ועדיין נשאר המון אוכל, וזה מה שנקרא אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר. הערימות הגדולות לא נשארו בגלל שהכוהנים נשארו רעבים או חסכו באוכל, אלא פשוט כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ. ה' נתן ברכה מיוחדת בשדות של בני ישראל, ולכן צמחה להם תבואה רבה והם הביאו תרומות בכמויות אדירות.
ומה לגבי כל הערימות הענקיות שנשארו בחצר? עזריהו מצביע עליהן ומסביר שכל השפע והכמות הגדולה הזו, שנקראת וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה, הם פשוט העודף שנשאר אחרי שכולם אכלו ושבעו.