תארו לעצמכם שיש אוכל חשוב שמחולק בירושלים, אבל אתם גרים רחוק משם. איך הוא יגיע אליכם? באותה תקופה דאגו שהתרומות והמעשרות לא יישארו רק בבית המקדש, אלא יגיעו גם למשפחות הכהנים והלויים שנשארו בבית. הכהנים האלה גרו בִּשְׂדֵי מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם, כלומר בשטחים הפתוחים ובבתים שנבנו מחוץ לחומות העיר. הם שהו בביתם כי פשוט עוד לא הגיע התור שלהם לנסוע לעבוד במקדש.
כדי שהאוכל יחולק בצורה הוגנת ומסודרת, מינו אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת, שהם פקידים מיוחדים שהשמות שלהם היו ידועים וברורים לכולם. התפקיד שלהם היה לקבל את האוכל ולחלק אותו לאלה שנשארו בערי השדה. החלוקה הייתה רחבה מאוד וניתנה לְכָל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים. המשמעות היא שאפילו ילדים קטנים, כבר מגיל שלוש, קיבלו מנה אישית משלהם, וכך כל המשפחה זכתה לשפע. גם משפחות הלויים קיבלו את חלקן, והמנות ניתנו וּלְכָל־הִתְיַחֵשׂ בַּלְוִיִּם, כלומר לכל לוי שהיה רשום בצורה מסודרת בספר המשפחות של השבט, וכך הוא קיבל את האוכל כדי לפרנס את משפחתו בשמחה.