דברי הימים ב, פרק ה׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לתכנן מקום מיוחד ומושלם למשהו שחשוב לכם מאוד? כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא הכין חדר קדוש ופנימי שנקרא קודש הקודשים. החדר הזה נבנה כדי להיות המקום הקבוע והאחרון של ארון הברית. בתוך החדר עמדו שני כרובים מזהב. אלו לא היו הכרובים הקטנים שעשה משה רבנו, שהיו מחוברים למכסה הארון, אלא כרובים חדשים וגדולים שעמדו ממש על הרצפה. הכרובים האלו תוכננו מראש בדיוק כזה, שברגע שהכוהנים הכניסו את הארון למקומו, הם וַיְכַסּוּ אותו, כלומר סוככו עליו ועל הכלים שלו מלמעלה כמו חופה יפה של כנפיים. הכנפיים הגדולות פרשו צל גם על הארון עצמו וגם על בַּדָּיו, שהם מוטות העץ הארוכים שבעזרתם סחבו את הארון. המוטות האלו בלטו קצת החוצה, ולכן הכנפיים לא יכלו לכסות אותם עד הקצה, אלא כיסו רק את החלק של המוטות שהיה קרוב מאוד אל הארון.