מלכים ב, פרק א׳, פסוק ח׳

הנביא האלמוני שפגשו שליחי המלך מתואר כאִישׁ בַּעַל שֵׂעָר ששערו מגודל מאוד, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, כלומר חגור בחגורת עור. השליחים סברו שהופעתו הפרועה ולבושו הפשוט מנעו ממנו להגיע לארמון, אך המלך מזהה מיד כי אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא ומבין שסירובו לבוא נובע מהתנגדותו לבית אחאב. חוסר ההיכרות של השליחים עם הנביא המוכר נובע מהיעדרותו הממושכת מן העיר בעקבות איומי ההריגה של איזבל. מעבר לפשטות הלבוש, לחגורת העור של אליהו היה תפקיד רוחני לעורר רחמים מלפני ה' ולכפר על ישראל, שכן על פי המסורת היא נלקחה מהאיל של עקידת יצחק.