הוראתו של המלך אחז לבנות בירושלים מזבח חדש, המועתק במדויק מזה שראה בדמשק, מבוצעת על ידי אוריה הכהן במהירות ובדייקנות. הכתוב מציין כי אוריה עשה כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁלַח, כלומר הוא הקפיד לבנות את המזבח על פי כל הציורים והפרטים המדויקים שנשלחו אליו [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים עַד־בּוֹא היא טרם הגעתו של המלך. מכתבו של אחז הגיע לירושלים במהירות, ואוריה הכהן השלים את מלאכת הבנייה בעוד המלך עושה את דרכו חזרה מדמשק, כך שכאשר הגיע המלך הוא מצא את המזבח כשהוא כבר בנוי ומוכן.
זריזות זו של הכהן נתפסת כגנאי. הציפייה מאוריה הייתה להתעצל ולעכב את הבנייה במכוון. לו היה ממתין עד לשובו של המלך, היה יכול לנסות לשכנעו לחזור בו מתוכניתו, ולהסביר לו כי אין זה ראוי לדחות את מזבח ה' התקני מפני מזבח זר. ייתכן שדברי טעם ויראת ה' היו גורמים לאחז להתחרט, וגם אם המלך היה עומד בשלו, עוון בניית המזבח היה נותר על צווארו של המלך בלבד. במקום זאת, בחר אוריה להזדרז ולייפות את המזבח, כדי שהמלך יוכל להקריב עליו מיד עם שובו [חומת אנך].