עלייתו של אחז לשלטון מהווה נקודת מפנה דרמטית בתולדות ממלכת יהודה, ופותחת תקופה רצופה במשברים רוחניים וצבאיים. הכתוב ממקם את תחילת מלכותו על ציר הזמן של הממלכה השכנה: בִּשְׁנַת שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ, שהוא מלך ישראל [ביאור שטיינזלץ]. תיארוך זה נובע מכך שיותם, אביו של אחז, החל למלוך בשנתו השנייה של פקח ומלך שש עשרה שנה. לכן, עם סיום שנות מלכותו של יותם בשנת שבע עשרה לפקח, עלה אחז על כס השלטון [מצודת דוד].
פסוק זה משמש פתיח לתיאור תקופת שלטונו של אחז, מלך שהתאפיין ברשע ובעבודה זרה חמורה. בעקבות חטאיו הקשים, עורר ה' את מלך ארם ומלך ישראל לעלות למלחמה על יהודה כעונש ישיר על מעשיו [אברבנאל].
הפרשנים עומדים על פער בולט בין תיאור קורותיו של אחז בספר מלכים לבין התיאור המקביל בספר דברי הימים. בעוד שספר דברי הימים מתאר תבוסה צבאית קשה, הרג המוני ולקיחת שבויים רבים בידי ארם וישראל, ספר מלכים מציג תיאור מרוכך בהרבה ומציין רק שהאויבים לא יכלו להילחם בו. הפער נובע ממגמות שונות של הכתוב. ספר מלכים בוחר להעלים ולהשמיט את היקף הפורענות שפקדה את העם מתוך כבוד לייחוסו של אחז, שהיה מוקף בשני מלכים צדיקים, אביו יותם לפניו ובנו חזקיהו אחריו [אלשיך]. מעבר לכך, העובדה שהאויבים לא הצליחו להחריב את ירושלים עצמה נבעה מכך שה' חמל על יהודה ולא רצה להשחיתה לחלוטין [אברבנאל].