עם שובו של המלך אחז מדמשק, הוא בוחן את המזבח החדש שנבנה, אשר מוצא חן בעיניו [ביאור שטיינזלץ]. מעשיו של המלך בשלב זה מבטאים את שיא רשעתו, שכן הוא כופר באופן מוחלט בעבודת ה' ובחוקי הכהונה. עצם בנייתו של מזבח שני עומדת בסתירה לעקרון האחדות, והעובדה שאדם זר שאינו כהן עובד בו, מפרה את ברית הכהונה [מלבי"ם].
באשר למילים וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו, הפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת פעולתו של המלך, תוך ציון כי המילה עַל משמעותה כאן היא כמו "אל" [מלבי"ם, רד"ק].
גישה אחת מפרשת את המילה וַיִּקְרַב כפועל יוצא, כלומר המלך הביא, הקריב והעלה את עולותיו וקרבנותיו על המזבח בעצמו [רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה מפרשת את המילה כפועל עומד, המתאר את עצם ההתקרבות הפיזית אל המזבח. לפי קו חשיבה זה, המלך ניגש בעצמו אל המזבח והעלה עליו את הקרבנות [רד"ק], או לחלופין, הוא לאו דווקא הקריב בעצמו, אלא רק התקרב אל המזבח באותו הזמן שבו אחרים העלו עליו את הקרבנות [אברבנאל].