הכנסת מזבח חדש וזר לחצר בית המקדש על ידי המלך אחז, אילצה אותו לערוך שינויים מרחיקי לכת בסידור המרחב המקודש. מהלך זה משקף לא רק שינוי פיזי, אלא גם תמורה רוחנית עמוקה שכללה את סגירת דלתות ההיכל, קיצוץ כלי המקדש והקרבת קרבנות לאלוהים אחרים [שטיינזלץ].
תחילה מבררים הפרשנים למה מכוון הצירוף הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במזבח העתיק שבנה המלך שלמה [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל], כאשר מבחינה דקדוקית הצירוף מופיע בסמיכות חריגה עם ה"א הידיעה [רד"ק]. לעומת זאת, ישנה דעה חולקת הסבורה כי לא ייתכן שמדובר במזבח של משה שכן הוא נגנז, ואף לא במזבח האבנים של שלמה, שכן לא ניתן היה להזיזו ממקומו מבלי להרסו כליל. לכן, הפירוש הוא שהפסוק מתייחס לכיורות ולמכונות הנחושת ששימשו את המזבח, שכן מצינו בדברי חכמים שכלי נחושת במקדש כונו לעיתים בשם "מזבח" [רש"י].
המילה וְאֵת בתחילת הפסוק מתפרשת על ידי רוב המפרשים במשמעות של "עם" או "בצד". כלומר, המזבח החדש שבנה אוריה הכהן הוצב יחד ובסמוך למזבח המקורי [רלב"ג, רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל]. הסבר חלופי מציע שהמילה מלמדת על פעולת ההקרבה עצמה, ולפיו אחז זרק את דם הקרבנות על שני המזבחות גם יחד [מלבי"ם].
באשר למיקום המדויק של המזבחות, הפסוק מתאר סדרת פעולות: וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית ה' וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל־יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה. רוב הפרשנים מסכימים כי אחז לקח את המזבח החדש וקירב אותו אל עבר ההיכל, כך שהעמידו בין מזבח הנחושת הישן לבין פתח בית ה', בצדו הצפוני של המזבח הישן [מלבי"ם, רלב"ג, רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל]. מנגד, גישה אחרת מפרשת שאחז דווקא הרחיק את המזבח החדש ממקומו הראוי מול ההיכל, והציבו מצפון למזבח הישן, כך שהמזבח הישן חצץ חלקית בינו לבין הבית [מצודת דוד]. לפי הגישה המזהה את מזבח הנחושת ככיורות, אחז הוא זה שהזיז את הכיורות הצידה אל פאת צפון, כדי שלא יפריעו ויחצצו בין המזבח החדש והזר שהקים לבין בית ה' [רש"י].
לבסוף, ההחלטה להציב את המזבח דווקא צָפוֹנָה לא הייתה מקרית. בחירה זו נבעה ממניעים של עבודה זרה; באותה עת עבדו לצבא השמים, ועל פי התפיסה האסטרולוגית של אותם ימים, הכוכבים והמזלות הצפוניים נחשבו לחזקים ולמשפיעים ביותר על העולם [רלב"ג, אברבנאל].