מסעו של המלך אחז לדמשק, במטרה לפגוש את תגלת פלאסר מלך אשור שכבש את העיר וישב בה, מוביל למפנה דרמטי בפולחן ביהודה. כאשר אחז נחשף למזבח המקומי, הוא מחליט להעתיק את המבנה שלו ולהציב כמותו במקדש.
הפרשנים מציעים מספר מניעים למעשהו של אחז. ברמה הבסיסית, אחז פשוט התרשם ממראה המזבח ומתבניתו שיישרה בעיניו [מצודת דוד]. מעבר לכך, עמדה כאן תפיסה פוליטית ודתית: אחז ראה את כוחו של מלך אשור והסיק שאם זהו סגנון הפולחן של השליט החזק באזור, ראוי ללמוד ממעשיו ולחכות אותו [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המצביעים על מניע אלילי מובהק, לפיו אחז תכנן לעבוד את אלוהי דמשק ולהכניס עבודה זרה בשיתוף עם עבודת ה', כאשר הכהן הגדול מיהר לשתף פעולה ולבצע את דבר המלך [מלבי"ם].
בתיאור מקום המפגש, המילה דומשק מופיעה בכתיב חריג הכולל את האות וי"ו ודגש, צורה ייחודית שאינה מופיעה כך בשום מקום אחר במקרא [מנחת שי].
את תוכניות המבנה שולח אחז אל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, שישב באותה עת בבית המקדש בירושלים [ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים כהן זה עם אמריה המוזכר בספר דברי הימים [מצודת דוד]. המלך מקפיד להעביר אליו את דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ, כלומר את מראהו הכללי, וכן את התבנית לְכָל־מַעֲשֵׂהוּ – דרישה להעתקה מדויקת של כל הציורים והפרטים הקטנים המרכיבים את המזבח המקורי, כדי להקים עבורו העתק מושלם [מצודת דוד].