מתוך פחד פוליטי ורצון להבטיח את ביטחונו האישי מפני מלך אשור, עורך אחז שינויים מבניים דרמטיים במקדש ובדרכי הגישה אליו. פעולות אלו משנות את ייעודו של המקום והופכות אותו ממרכז עבודה רוחני למבצר ולמעבר פרטי.
המונח מוּסַךְ הַשַּׁבָּת (הנכתב "מיסך" אך נקרא "מוסך", מלשון סכך והסתרה [רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]) מתייחס למבנה מקורה, אוהל או סככה שהוקמו בעזרת המקדש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסכימים כי מבנה זה נועד לספק צל ומקום מנוחה לכוהנים ואנשי המשמר של משמרת השבת היוצאת. מכיוון שסיימו את עבודתם אך טרם יכלו לשוב לבתיהם עד פנות הערב, הם שהו שם במהלך השבת [רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, שטיינזלץ]. אף שהפסוק אינו מציין במפורש מה נעשה למוסך זה, הפרשנים מסבירים כי אחז סתר, הסיר והוריד אותו [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ].
בנוסף, הפסוק מתאר כי אחז שינה את מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה (מילה הנהגית בטעם מלעיל [רד"ק, מנחת שי]). מבוא זה היה הכניסה הראשית והחיצונית שחיברה בין ארמון המלך לבית ה' [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. אחז סתם את הכניסה החיצונית והחשופה הזו, והסב אותה פנימה, כך שהכניסה לארמונו תתאפשר רק דרך בית ה' [רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג, שטיינזלץ].
המניע לשינויים אלו מתואר במילים מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. הפרשנים מציעים מספר היבטים לפחד זה: הגישה המרכזית היא שמדובר באמצעי ביטחון והגנה, כדי למנוע התקפת פתע מבחוץ, לאפשר למלך להסתתר במקדש, או להכין נתיב בריחה חשאי בעת הצורך [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים כי ההסתרה נועדה למנוע ממלך אשור לראות ולחמוד את כלי המקדש [רש"י].
לשינוי הגישה למקדש היו השלכות חמורות. הפיכת בית ה' למעבר פרטי ומאובטח עבור המלך חסמה את תנועת הנכנסים והיוצאים לעבודת הקודש. מהלך זה הוא שהוביל בסופו של דבר לסגירת דלתות המקדש, לכיבוי הנרות ולביטול מוחלט של העבודה, כפי שמתואר בהרחבה בספר דברי הימים [מלבי"ם].