יצא לכם פעם להשקיע ולבנות משהו יפהפה ומיוחד, ופתאום מישהו הגיע והתחיל לפרק אותו בכוונה? זה בערך מה שעשה מלך יהודה לכלים המפוארים שבנה שלמה המלך בבית המקדש. המלך לא סתם שבר דברים, אלא רצה להראות זלזול, להכעיס את ה׳ ולגרום לעם להפסיק להביא לשם קרבנות.
בהתחלה המלך פעל כדי וַיְקַצֵּץ, כלומר לחתוך ולכרות, אֶת־הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת, שהן הבסיסים והמדפים שעליהם עמדו הכלים. אחרי שפירק את הבסיסים, הוא וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת־הַכִּיֹּר. הכיור היה דוד גדול שנועד לרחצה, וכאן הכוונה היא לכל עשרת הכיורות שהיו במקדש. הוא פשוט הוריד את כולם והעמיד אותם על האדמה.
לאחר מכן הוא פגע בכלי שנקרא יָּם, שהיה בעצם גיגית ענקית. המלך הוֹרִד את הגיגית מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת, שהיו שנים עשר פסלי נחושת של פרים שעליהם הגיגית נשענה. את הגיגית הגדולה הזו הוא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. בגלל שהרצפה המקורית של המקדש הייתה עשויה מעץ יקר המצופה בזהב, המלך בנה במיוחד רצפת אבנים חדשה כדי להניח עליה את הכלים. המעשה הזה של הורדת הכלים המפוארים אל הקרקע היה סמל עצוב לכך שהמצב הרוחני של העם הולך ויורד, וסימן לא טוב לעתיד.