מלכים ב, פרק י״ז, פסוק ל״ד

מצב של נתק רוחני מתמשך שורר בקרב אוכלוסייה הנאחזת בעבודה זרה ובהרגליה הקודמים במקום לעבוד את ה' בטהרה. בין אם מדובר בשומרונים הממשיכים באמונותיהם מארצות מוצאם ובין אם אלו בני ישראל הדבקים בחטאיהם, כולם נוהגים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים ומשלבים אלילות בעבודת ה'. משום כך הם אֵינָם יְרֵאִים אֶת־ה' ביראה שלמה ואמיתית, וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה, כלומר אינם מקיימים אורח חיים מלא וראוי כפי שנדרש מהם. האזכור של יעקב, אֲשֶׁר־שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, נועד להזכיר את ציוויו להסיר את אלוהי הנכר ולהדגיש כי ה' עליון על כל כוח רוחני, ולכן חל איסור מוחלט לעבוד ישויות אחרות מלבדו.