התושבים החדשים שהובאו לשומרון יצרו מציאות של פולחן מעורב, שבה שילבו יראה כלפי ה' יחד עם מסורות אליליות מארצות מוצאם. בעקבות הדרכתו של הכוהן הישראלי הם אכן הכירו בה' ככוח העליון המשגיח על הארץ, אך במקביל הפכו את אליליהם למתווכים בינם לבינו, וחיקו בכך את דרכם של עשרת השבטים הגולים. כדי למסד דת זו הם מינו לעצמם כוהנים מִקְצוֹתָם, כלומר אנשים מתוך מקצת העם או מקרב דמויות בולטות מקצות החברה. בעוד שהכוהן הישראלי שימש כמורה דרך כללי, כוהנים מקומיים אלו נועדו לנהל את העבודה בבמות, והם אלו שעליהם נאמר וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם, שכן הם ביצעו בפועל את הקרבת הקרבנות עבור העם.
מלכים ב, פרק י״ז, פסוק ל״ב
וַיִּהְי֥וּ יְרֵאִ֖ים אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲשׂ֨וּ לָהֶ֤ם מִקְצוֹתָם֙ כֹּהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת וַיִּהְי֛וּ עֹשִׂ֥ים לָהֶ֖ם בְּבֵ֥ית הַבָּמֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.