מצב מורכב של אמונה כפולה נוצר בשומרון, כאשר התושבים החדשים שילבו בין יראת ה' לבין עבודת האלילים שהביאו מארצות מוצאם. אֶת־ה' הָיוּ יְרֵאִים בדרך שלמדו מאנשי שומרון המקומיים, אך בד בבד וְאֶת־אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים והמשיכו לעבוד את פסיליהם.
באשר למשמעות המילים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים. הגישה הראשונה סבורה כי הפסוק מתייחס לארצות המוצא של הגויים החדשים שהובאו לשומרון. כלומר, כל אומה המשיכה לעבוד את אלוהיה בדיוק לפי המנהג והנוסח שהייתה רגילה אליו בארץ ממנה הוגלתה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
לעומת זאת, גישה שנייה מפרשת כי "הגויים אשר הגלו אותם משם" הם למעשה בני ישראל שהוגלו משומרון. לפי פירוש זה, התושבים החדשים חיקו את מנהגם של בני ישראל המקוריים, שגם הם נהגו לפסוח על שתי הסעיפים ולשלב בין עבודת ה' לעבודה זרה, תופעה שעליה הוכיח אותם אליהו הנביא בעבר [רלב"ג, רד"ק].