סירובם של העם להקשיב לדברי התוכחה נובע משורש עמוק של חוסר אמונה, תוך חזרה על דפוסי החטא של דורות קודמים. המילה עָרְפָּם מתייחסת לחלקו האחורי של הראש [מצודת ציון]. הביטוי וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם משמש כמשל להתרחקות; הוא מתאר מצב שבו הצוואר כאילו התקשה, מה שמונע מהם לסובב את ראשם לאחור כדי לפנות אל הנביא ולהקשיב לו [מצודת דוד]. הקשיית העורף והסירוב לשמוע אינם רק עקשנות גרידא, אלא תוצאה ישירה של חוסר אמונה [מלבי"ם].
הפסוק משווה התנהגות זו למעשי הדורות הקודמים בביטוי כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם, כאשר הכוונה היא לאבותיהם שעבדו את עגל הזהב במדבר [מצודת דוד]. על אבות אלו נאמר אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, כלומר, הם לא שמרו לו אמונים [ביאור שטיינזלץ] וסירבו להאמין בו למרות דברי הנביאים [רלב"ג].