עם כניסתם של העמים החדשים שהביא מלך אשור להתיישב בערי שומרון במקום בני ישראל שגלו, פקדה אותם מכת אריות קטלנית. הסיבה המרכזית לכך הייתה התנכרותם המוחלטת לאלוהי הארץ [אברבנאל].
הפרשנים עומדים על משמעות המילים לֹא יָרְאוּ אֶת ה'. בדרך כלל, גם אומות עובדות אלילים רוחשות כבוד מסוים לבורא העולם ורואות בו את "אלוהי האלוהים", בעודן משתמשות בפסלים רק כמתווכים. אולם, מתיישבים אלו זלזלו בה׳ לחלוטין. הם טענו כי לוּ היה בו כוח אמיתי, הוא לא היה מאפשר לעמו לצאת לגלות [רש"י, מלבי"ם].
בעקבות זלזול זה, וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת. שליחת האריות נועדה למנוע חילול ה׳: אם בני ישראל גלו בגלל עבודה זרה, ואילו הגויים החדשים יעבדו גם הם עבודה זרה באותה ארץ ויחיו בשלווה, יאמרו העמים כי אלוהי הגויים חזקים יותר והם אלו שהגנו עליהם. לכן הביא עליהם ה׳ את האריות [חומת אנך]. בנוסף, מאחר שהסירו מעליהם לחלוטין את יראת ה׳, סר מהם צלם האדם, שהוא המקור לפחד הטבעי שיש לבעלי חיים מפני בני אדם, ולכן האריות לא חששו לטרוף אותם [מלבי"ם].
מבחינה מציאותית, באותה תקופה חיו אריות ברחבי הארץ. מכיוון שהיישוב היה עדיין חדש ודליל באוכלוסייה, האריות חדרו בקלות אל תוך הערים [ביאור שטיינזלץ]. האריות פגעו באוכלוסייה, וכך וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם, כלומר בתושבים החדשים הללו [ביאור שטיינזלץ]. מכת אריות זו היא שהובילה בסופו של דבר את המתיישבים לפנות למלך אשור בטענה שאינם יודעים את משפט אלוהי הארץ, מה שגרם לו לשלוח אליהם חזרה כוהן גולה כדי שילמד אותם את דרכי ה׳ [אברבנאל].