עבודת האלילים של בני ישראל לא הייתה רק כשלון רוחני, אלא התרסה ישירה ומכוונת כנגד הציווי האלוהי. בני ישראל פנו לעבוד את הַגִּלֻּלִים, מונח המשמש ככינוי גנאי לעבודה זרה [ביאור שטיינזלץ]. מקור המילה הוא מלשון גלל וצואה [מצודת ציון], והיא מתארת דמויות מתועבות של חיות ובהמות [מלבי"ם]. מבחינת נוסח המקרא, ישנם הבדלים בין כתבי היד: בחלק מהספרים המילה נכתבה בכתיב חסר ללא האות וי"ו, אף שבנוסח המקובל היא מופיעה בכתיב מלא [מנחת שי].
הכתוב מדגיש את חומרת המעשה באומרו אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. איסור העבודה הזרה הוא אחד הציוויים הנפוצים והיסודיים ביותר בתורה [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לעצם העבירה על האיסור, מודגש כאן ממד עמוק של מרד: בני ישראל עבדו את אותם הפסלים המאוסים דווקא משום שה' אסר זאת עליהם. הם פעלו מתוך רצון להכעיס, וזאת על אף שהם עצמם ידעו והכירו בכך שמדובר באלילים שקציים ומתועבים [מלבי"ם].