עם הגליית תושבי שומרון והבאת עמים זרים תחתיהם, כל אומה המשיכה לדבוק באמונותיה המקוריות וייצרה לעצמה את אליליה המוכרים. שמות האלילים המוזכרים משקפים את שפתה המקומית של כל אומה ואומה, כאשר רובם המוחלט של האלילים הללו עוצבו בדמויות של בעלי חיים שונים.
האליל של אנשי בבל נקרא סֻכּוֹת בְּנוֹת. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר באליל שעוצב בדמות תרנגולת יחד עם אפרוחיה. מבחינה לשונית, המילה "סכות" קשורה למילה שכווי שמשמעותה תרנגול, והמילה "בנות" מתייחסת לאפרוחים [רד"ק]. אליל זה אפיין את הבבלים בתקופת מלך אשור, אך בתקופות מאוחרות יותר, כדוגמת ימי נבוכדנצר, האליל המרכזי של בבל התחלף וכבר כונה בשם "בל" [רד"ק, אברבנאל].
אנשי כות, שהגיעו מעיר בארץ כשדים [אברבנאל], עבדו את האליל נֵרְגַל. אליל זה, שנחשב לאחד האלילים המרכזיים באשור [ביאור שטיינזלץ], עוצב בדמות של תרנגול זכר, ויש המדייקים שמדובר ספציפית בתרנגול בר [רד"ק].
אלילם של אנשי חמת נקרא אֲשִׁימָא. הפרשנים מסכימים כי אליל זה עוצב בדמות תיש. באשר למשמעות השם, קיימות שתי גישות מרכזיות המבוססות על דברי חז"ל: הגישה האחת מסבירה כי מדובר בתיש קירח ונטול צמר, ולכן שמו נגזר מהמילה שומם [רד"ק, אברבנאל]. הגישה השנייה קושרת את השם "אשימא" לכבש, בדומה לאיל המובא כקורבן אשם [רד"ק, אברבנאל].