ההתדרדרות הרוחנית של העם הגיעה לשפל עמוק, תוך אימוץ מנהגי עבודה זרה קיצוניים והחלפת הקשר הישיר עם האמת האלוהית בפרקטיקות אליליות. המעשים המתוארים מהווים תוספת של תועבות חמורות שמהן הזהירה התורה במפורש.
הפרשנים מסכימים כי הפעולה של וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ מתארת את פולחן העבודה הזרה למולך. בנוסף לכך, הכתוב מציין כי וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ, כלומר עסקו במעשים אסורים של כישוף וניחוש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. בעוד שמקצת המפרשים רואים בכך תיאור כללי של איסורי כישוף, הרלב"ג מרחיב ומסביר כי מדובר בפעולות שנועדו להוריד אליהם את הרוחניות של הכוכבים כדי להשיג כוחות קסם. דרך זו, המאפיינת את הגויים, היא מגונה וחלשה, ובחירתם בה משמעותה עזיבה של הידיעות השלמות והאמיתיות שהיו יכולות להגיע אליהם בטהרה על ידי נביאי ה׳ [רלב"ג].
על המילה וַיִּתְמַכְּרוּ מסבירים הפרשנים כי העם התמיד והתמסר לחלוטין לחטא, עד כדי כך שהם כאילו מכרו את עצמם לעשיית הרע [רש"י, מצודת דוד]. הם עשו את כל מה שביכולתם כדי לפעול בניגוד לרצון ה׳ ולהכעיסו [ביאור שטיינזלץ].