הברית ההיסטורית והאזהרה החמורה מפני עבודה זרה עומדות במוקד הציווי האלוהי. המילים וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית מכוונות למעמד קבלת התורה בהר סיני, שם ציווה ה' את בני יעקב והזהיר אותם מפני עבודת אלילים [רש"י, מצודת דוד].
בחינת הקשר הדברים מעלה שתי נקודות מבט באשר למוקד האזהרה. גישה אחת רואה באזכור הברית אמצעי להדגשת הפער שבין מנהגי הכותים שהובאו לשומרון לבין המחויבות הבלעדית הנדרשת מעם ישראל [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בדברים תוכחה המופנית כלפי אותם עמים זרים שהתיישבו בשומרון והתגיירו; מאחר שעברו גיור, הם נחשפו לאזהרות התורה והיו מודעים להן, ולכן היה עליהם להקפיד ולהימנע מכל פולחן זר מאותו רגע ואילך [מצודת דוד].
הציווי עצמו מפורט באופן מדוקדק, והוא פותח במילים לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, המהוות את הראשונה מתוך סדרת אזהרות שנועדו להרחיק את העם לחלוטין מכל מגע, עבודה או יראה של פולחן אחר [מלבי"ם].