התדרדרותה הרוחנית של ממלכת ישראל לא הייתה אוסף של חטאים בודדים, אלא קריסה לאומית מוחלטת והפניית עורף גורפת לאמונה. תהליך זה התאפיין בכך שהעם כולו יצא מן הדת ואימץ בהדרגה שורה של פולחנים זרים שניפצו את יסודות הברית.
הקביעה כי העם עזבו את כׇּל־מִצְוֺת ה' נובעת מכך שמי שעובד עבודה זרה נחשב כמי שכופר בכל התורה כולה [חומת אנך]. תהליך זה התרחש בשלבים היסטוריים: תחילתו בימי ירבעם בן נבט, שהחטיא את הרבים, ושיאו בימי אחאב, אז התרחבה העבודה הזרה לממדים עצומים [מלבי"ם].
השלב הראשון במרד הלאומי היה יצירת מַסֵּכָה – מונח המבטא יציקה של מתכת [מצודת ציון, מצודת דוד]. המילה שנים נכתבת בפסוק עם האות מ"ם סופית, אך על פי המסורת נקראת כ-שְׁנֵי [מנחת שי]. הכתוב מתייחס ל-שְׁנֵי עֲגָלִים שהוצבו בערים בית אל ודן [רש"י]. הפרשנים נחלקים לגבי מהותם של עגלים אלו: יש המסבירים כי אף על פי שכוונתם המקורית הייתה לשם ה', עצם עשייתם הייתה אסורה בתכלית [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הרואים בעגלים אלו צורות מיסטיות ואסטרולוגיות שנוצרו במטרה להוריד כוחות רוחניים מן הכוכבים, בניסיון לבסס ולהתמיד את שלטון המלכות [אברבנאל].
מכאן המשיך העם לפולחנים נוספים. הם עשו אֲשֵׁירָה והשתחוו ל-צְבָא הַשָּׁמַיִם, פעולות שנועדו גם הן להוריד את השפעת הכוכבים, ובפרט כדי לעבוד את הירח [מלבי"ם, אברבנאל]. לבסוף הגיעו לעבוד את הַבָּעַל, שהיא עבודה זרה מוכרת [רש"י] המכוונת בעיקרה לפולחן השמש, המאור הגדול ביותר. מכיוון שהשמש קשורה ליסוד האש, פולחן זה הוביל בהמשך למנהג האכזרי של העברת הבנים והבנות באש [מלבי"ם, אברבנאל].
הגישה המרכזית המסבירה את שורש הטעות בכל העבודות הזרות הללו, מצביעה על כך שהעובדים ייחסו לכוכבים ולפסלים רצון חופשי וכוח עצמאי לשנות גורלות. הם לא הבינו שהגרמים השמימיים פועלים אך ורק על פי חוקיות טבעית ומוגבלת שהוכתבה להם מראש, ואין ביכולתם להיטיב או להרע מתוך בחירה. התפילה והעבודה ראויות אך ורק לה', שהוא היחיד הפועל מתוך רצון חופשי ומשפיע חסד בעולם [אברבנאל].