ההידרדרות הרוחנית של ממלכת ישראל נבעה משילוב הרסני של תפיסות תאולוגיות מעוותות והכחשת ההשגחה האלוהית, שהובילו לפריסה מוחלטת של עבודה זרה ברחבי הארץ. משמעות המילה וַיְחַפְּאוּ נחלקת בין הפרשנים: הגישה המרכזית קושרת מילה זו לשורש ח.פ.ה, כלומר הסתרה וכיסוי [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק], ויש המפרשים זאת מלשון בדייה, עלילה ושקר [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. בני ישראל אמרו בסתר דברים אֲשֶׁר לֹא־כֵן, כלומר דברים כוזבים, מגונים והפוכים מן האמת [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. מהות אותם דברים הייתה הכחשת ידיעתו והשגחתו של ה' בעולם. הם טענו כי ה' עזב את הארץ ואינו רואה את מעשיהם [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק], וחלקם אף סברו כי בשל חטאיהם ה' נטש אותם והעביר את הנהגת העולם לידי כוכבים ומלאכים [אברבנאל]. למעשה, הם לא עזבו לחלוטין את אלוהי ישראל, אלא כפרו באחדותו, שיתפו עמו ישויות אחרות, ודחו את התפיסה לפיה יש לעובדו רק במקום אחד מקודש [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
תפיסה שגויה זו תורגמה מיד למעשים, והובילה לבניית במות בכל מקום, בניגוד מוחלט לכוונת התורה [רלב"ג, מלבי"ם]. התיאור מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד־עִיר מִבְצָר בא להמחיש את ההיקף העצום של העבודה הזרה, מהמקום הקטן והחלש ביותר ועד למקום הגדול והאיתן [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים הוא מבנה שמירה קטן ובודד המוקם בשדות ובכרמים כדי לנצור ולשמור על הפירות [רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], או עמדת תצפית גבוהה [רש"י, רד"ק]. לעומתו, עִיר מִבְצָר מייצגת את הכרך הגדול והמוגן. בני ישראל היו כה אדוקים בעבודה הזרה, עד שלא הותירו חלקה אחת, קטנה כגדולה, ללא במה [אברבנאל]. תהליך זה טמן בחובו עונש של מידה כנגד מידה: כשם שבני ישראל טענו שה' אינו רואה אותם, כך הוא הסתיר את פניו מהם; וכשם שהם טימאו כל חלקה טובה בערים ובשדות, כך נגזר עליהם לאבד את הכל ולא להישאר באף עיר ובאף מקום [אברבנאל].