ניסיונו של הושע לפרוק את עול השעבוד האשורי מהווה נקודת מפנה מכרעת המובילה בסופו של דבר לחורבנה של ממלכת ישראל. מלך אשור מגלה כי הושע זומם למרוד בו, וזאת בעקבות שני מהלכים שנקט. ראשית, הושע שָׁלַח מַלְאָכִים אל מלך מצרים כדי לגייס את עזרתו, מתוך הנחה שמצרים היא הכוח היחיד שעשוי לבלום את ההתפשטות האשורית [ביאור שטיינזלץ]. שנית, הוא לֹא הֶעֱלָה מִנְחָה למלך אשור כנהוג בכל שנה. נראה כי הברית שרקם נסכה בו ביטחון, ועל כן הפסיק לשלם את המיסים [ביאור שטיינזלץ].
בעקבות גילוי המרד, מלך אשור מעניש את הושע. משמעות המילה וַיַּעְצְרֵהוּ היא עיכוב ומניעה מלחזור לארצו, והמילה כֶּלֶא מציינת מקום תפיסה ומאסר [מצודות].
באשר לאופן ולעיתוי שבו נעצר הושע, ניכרת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת סבורה כי הושע שהה אצל מלך אשור בדיוק כאשר נודע לו על המרד, ולכן הוא נעצר ונכלא מיד [מצודת דוד]. בדומה לכך, יש המציעים שמלך אשור זימן את הושע למשפט בארצו, שם שימש מלך אשור כתובע ושופט גם יחד, הרשיע אותו וכלא אותו [ביאור שטיינזלץ]. לפי קו חשיבה זה, המאסר התרחש עוד לפני המצור שערך מלך אשור על העיר שומרון, מצור שנמשך שלוש שנים והסתיים בגלות הכללית [מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה הסבורה כי סדר האירועים היה הפוך: מלך אשור צר על שומרון ולכד אותה בתום תשע שנות מלכותו של הושע, ורק לאחר סיום המערכה הצבאית הוא עצר את הושע וכלא אותו [רלב"ג].