השפעתה השלילית של ממלכת ישראל חילחלה והגיעה לבסוף גם לממלכת יהודה, מה שיצר מציאות רוחנית מורכבת עבור העם כולו. הצירוף גַּם־יְהוּדָה בא ללמד כי אף על פי שמצבה הרוחני של יהודה היה טוב יותר מזה של ישראל [ביאור שטיינזלץ], בסופו של דבר גם הם חטאו ולא שמרו את מצוות ה׳ [מצודת דוד]. הכתוב מציין כי הם הלכו בחוקות ישראל אֲשֶׁר עָשׂוּ, כלומר, יהודה אימצה את המנהגים והחוקים הפסולים שהמציאו והנהיגו אנשי ממלכת ישראל [מצודת דוד].
היגררותה של יהודה אחר חטאי ישראל הובילה את ה׳ להבנה כי אם ממלכת ישראל תישאר על אדמתה, היא תשחית עמה לחלוטין גם את ממלכת יהודה [מלבי"ם]. עם זאת, עולה השאלה מדוע יהודה לא הוגלתה יחד עם ישראל, שהרי גם היא חטאה. על כך ניתנים כמה הסברים [אברבנאל]: ראשית, בית המקדש ששכן בתוכם הגן עליהם. שנית, מלכי יהודה לא היו רשעים כולם כמו מלכי ישראל, ובפרט, חורבן ממלכת ישראל התרחש בימיו של המלך חזקיהו, איש צדיק וישר שזכותו הגנה על ירושלים. לבסוף, ישנה מטרה חינוכית בהפרדת העונשים: ה׳ הביא את החורבן על ישראל תחילה, כדי שתושבי יהודה יראו את התוצאות ההרסניות, יתעוררו לתשובה, יסירו את העבודה הזרה מקרבם וכך יינצלו מגורל דומה לזה של אחיהם.