נסו רגע לחשוב על מצב שבו אדם קרוב מנסה לומר לכם משהו ממש חשוב, אבל אתם מחליטים להפנות לו את הגב ולא להקשיב בשום פנים ואופן. זה בדיוק מה שעשה העם כשהנביאים ניסו להזהיר אותם ולהחזיר אותם לדרך הטובה. המילה עָרְפָּם מתארת את החלק האחורי של הראש, כלומר את העורף. כאשר מתואר שהם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, זהו בעצם משל ציורי: תדמיינו שהצוואר שלהם הפך להיות כל כך קשה ונוקשה, עד שהם בכלל לא היו יכולים לסובב את הראש אחורה כדי להסתכל על הנביא ולהקשיב לו.
אבל למה הם התנהגו כך? זו לא הייתה סתם עקשנות רגילה, אלא תוצאה של חוסר אמונה עמוק בה'. בהתנהגות הזו, הם בעצם חזרו על אותן טעויות שעשו הדורות הקודמים. לכן נאמר עליהם שהם התנהגו כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם, כלומר, בדיוק כמו האבות שלהם שעבדו את עגל הזהב במדבר. על אותם אבות נאמר אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, כי למרות כל דברי הנביאים, הם לא שמרו אמונים לה' וסירבו להאמין בו.