דוד מגיב בכעס למעשה המרי של רכב ובענה, ונשבע כי ה' פָּדָה, כלומר הציל, את נפשו מכל צרה. שבועה זו מקדימה את תגובתו החריפה למעשיהם, שאותה הוא מבסס על תקדים העבר עם הנער העמלקי. דוד מזכיר כיצד אותו נער בישר לו על מות שאול מתוך ציפייה לתגמול, אך הוצא להורג משום שהפגין שמחה פסולה על מות משיח ה'. באותו אופן, דוד מגיב כעת בחרון אף כלפי האחים שחשבו להתחנף אליו ולשמח אותו באמצעות מעשה רצח.
שמואל ב, פרק ד׳, פסוק ט׳
וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד אֶת־רֵכָ֣ב ׀ וְאֶת־בַּעֲנָ֣ה אָחִ֗יו בְּנֵ֛י רִמּ֥וֹן הַבְּאֵרֹתִ֖י וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֑ם חַי־יְהֹוָ֕ה אֲשֶׁר־פָּדָ֥ה אֶת־נַפְשִׁ֖י מִכׇּל־צָרָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.