קריסתו של בית שאול מלווה בבגידה פנימית כואבת. הכתוב חושף כיצד דווקא האנשים הקרובים ביותר ליורש העצר הם אלו שהביאו לסופו, ומשרטט את הרקע שהוביל לרצח.
הפסוק מציג שני אחים ששימשו בתור שרי גדודים, כלומר מפקדים בכירים הממונים על אנשי חיל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מציין כי הם היו בן שאול, והפרשנים מסכימים כי חסרה כאן האות למ"ד, והמשמעות היא שהם היו שריו של בן שאול [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. היותם קצינים בכירים ומקורבים למלכות מסבירה כיצד הצליחו לחדור לחדר משכבו ללא כל חשד מצד שומרי הבית, שסברו כי הם באו לשוחח עמו [רד"ק].
מנגד, קיימת גישה פרשנית שונה ודרמטית למילה היו. לפי פירושו של מנחם, המילה אינה מתארת שייכות, אלא נגזרת מלשון שבר והרס. לפי קו מחשבה זה, אותם שרים כבר רצחו בעבר בן אחר של שאול, ובעקבות כך ברחו לעיר גתים. כעת, מששמעו על מותו של אבנר ועל חולשתו של איש בשת, חזרו כשהם מתחזים לסוחרי חיטה, במטרה להתנקש בו ולמצוא חן בעיני דוד [רד"ק, אברבנאל]. גישת ביניים מציעה כי הם אכן שירתו את איש בשת בעבר, אך בעקבות סכסוך ברחו ממנו, וכעת חזרו באמתלה של פיוס ועשיית שלום [רד"ק, אברבנאל].
חלקה השני של הפסוק מדגיש את מוצאם במילים כי גם בארות תחשב על בנימן. המילה "על" משמעותה כאן "אל", כלומר שייכת לבנימין [רד"ק]. רוב הפרשנים מסבירים כי העיר בארות שכנה על אזור הגבול, ולכן אנשים לא תמיד ידעו לאיזה שבט היא שייכת, והיה צורך להבהיר שהיא חלק מנחלת בנימין. הדגשה זו נועדה להעצים את הטרגדיה: רוצחיו של בן שאול הגיעו משבטו שלו, מה שמלמד כי הוא נותר חסר אונים ולא יכול היה להישען אפילו על בני עמו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. זווית נוספת מציעה כי העיר בארות הייתה בעברה יישוב של נוכרים, וייתכן שהכתוב רומז שמוצאם של המתנקשים כלל לא היה מישראל, אף על פי שעירו נספחה לנחלת בנימין [ביאור שטיינזלץ].