נטישת עיר מגורים והגירה למקום זר מהוות נקודת מפנה בחיי התושבים, ומשליכות על מהלך האירועים ההיסטורי של הממלכה. הַבְּאֵרֹתִים, הלוא הם תושבי העיר בארות, נאלצו לעזוב את מקומם ולברוח גִּתָּיְמָה, כלומר אל העיר גת או גיתיים.
באשר לסיבת הבריחה ותזמונה, הדעות חלוקות. יש הסבורים כי הבריחה התרחשה עם מותו של שאול המלך, כאשר בני ישראל נטשו את הערים הסמוכות לפלשתים [רש"י]. מנגד, יש המציינים כי הם ברחו כבר בעבר מסיבה שאינה מפורשת בכתוב [מצודת דוד], או שעזבו את ארץ ישראל בעקבות אירוע מסוים שיתברר בהמשך הדברים [מלבי"ם].
בעקבות הבריחה, הם לא שבו עוד למקומם הראשון והיו שם לגולים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ציון זמן זה מכוון ליום שבו התנקשו אותם בארותים בחייו של איש בושת, שכן באותו יום הם הוצאו להורג על ידי דוד [מצודת דוד, מלבי"ם]. שרשרת אירועים זו הובילה לכך שלא נותר איש מצאצאי שאול שיוכל להמשיך ולהחזיק ברסן המלכות [מלבי"ם].