תגובתו של דוד לרכב ולבענה נובעת מכעס עמוק על מעשה המרי והקשר שביצעו. דוד פונה אליהם בלשון שבועה [ביאור שטיינזלץ], ומצהיר כי ה' פָּדָה, כלומר הציל, את נפשו מכל צרה.
שבועה זו מקדימה את תגובתו החריפה למעשיהם, המבוססת על תקדים עבר שבו נתקל במקרה דומה [אברבנאל]. דוד מזכיר את הנער העמלקי שהגיע אליו לצקלג וטען כי הרג את שאול, מתוך מחשבה שדוד יראה בו מבשר טובות ויתגמל אותו על הבשורה. מתוך דבריו של דוד, עולה המסקנה כי הנער העמלקי לא באמת הרג את שאול מיוזמתו, ואם פגע בו, עשה זאת רק לבקשת שאול שכבר נפל בקרב וידע שלא יחיה. הסיבה המרכזית שבגללה דוד הוציא להורג את העמלקי הייתה התנהגותו הפסולה כמבשר, שכן הוא הפגין שמחה ועליזות על מותו של משיח ה' [אברבנאל]. באותה רוח, דוד מגיב כעת בחרון אף כלפי האחים שחשבו לשמח אותו ולהתחנף אליו באמצעות מעשה רצח.