שמואל ב, פרק ו׳, פסוק ג׳

הארון נלקח מבית אבינדב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, כלומר ממיקום הררי, באופן שבו וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה, על גבי עגלה טהורה שהוקדשה במיוחד עבורו ולא שימשה מעולם לצורכי חול. הובלה זו עמדה בניגוד לציווי התורה לשאת את הארון על הכתפיים, טעות שנבעה משיקול הלכתי שגוי של דוד אשר סבר כי החובה אינה חלה על ארון ובו שברי לוחות או שביקש להקצות לו עגלה מלכותית קבועה, וכן כעונש רוחני על כך שהתייחס בעבר לחוקי התורה כזמירות שאינן דורשות יגיעה. בחירה זו חיקתה את האופן שבו הפלשתים החזירו את הארון לישראל בעבר, אך הפעם לא הקפידו על שימוש בפרות שלא עלה עליהן עול. יתרה מכך, בניגוד לפלשתים שנתנו לפרות ללכת מעצמן, עזא ואחיו וַיִּשָּׂאֻהוּ והיו נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה, כלומר לא נשאו את הארון אלא הובילו באופן פעיל את הבקר, כאשר אחיו הולך מלפנים ועזא צועד בסמוך לעגלה.