במשך מאות שנים של הנהגה, אף על פי שקמו לעם מנהיגים גדולים וחשובים, ה' מעולם לא דרש מהם להקים עבורו מבנה קבע. ה' מציין כי לאורך כל התקופות, הוא לא פנה אל המנהיגים אשר ציווה לרעות, כלומר להנהיג את העם [ביאור שטיינזלץ], בשאלה מדוע לא בנו לו מקדש. יתרה מכך, לא רק שה' לא דרש זאת, אלא שגם המנהיגים עצמם לא העלו בדעתם ליזום בניית בית לה', בניגוד לדוד המלך שחשב על כך מעצמו [רש"י].
הכתוב משתמש בביטוי אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל, בעוד שבפסוק המקביל בספר שמואל מופיע הביטוי "אחד שבטי ישראל". הפרשנים מסבירים כי אין כאן סתירה, אלא הבהרה. המילה "שבט" משמשת במקרא גם ככינוי לשופט, מנהיג או ראש, על שם שרביט השלטון, בדומה לביטוי "שבט מושלים". לכן, הניסוח בספר דברי הימים מפרש למעשה את כוונת הפסוק בשמואל, ומבהיר שהכוונה אינה לשבטים עצמם, אלא למנהיגי העם ושופטיו [רד"ק, מלבי"ם].