דברי הימים א, פרק ב׳, פסוק ב׳

שמותיהם של בני יעקב מסודרים שלא על פי סדר הלידה שלהם, אלא מתוך היגיון פנימי המעניק חשיבות למעמדה של רחל. שמו של דָּן מקדים את יוֹסֵף וּבִנְיָמִן משום שרחל זכתה ללדת בזכות מסירת שפחתה ליעקב, וכך עצם לידתו של דן היוותה את הסיבה ללידת בניה. לעומת זאת, שאר בני השפחות, נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר, מוזכרים רק לאחריהם אף על פי שנולדו לפניהם. דחייה זו נועדה לתת עדיפות ליוסף ולבנימין, בהיותם בניה של האישה האהובה על יעקב.