סדר הופעת שמותיהם של בני יעקב בפסוק חורג מסדר הלידה הכרונולוגי שלהם, והפרשנים מסבירים את ההיגיון הפנימי העומד מאחורי ארגון השמות.
הופעתו של דָּן לפני יוֹסֵף וּבִנְיָמִן מוסברת על פי מדרשי חז"ל. רחל אמנו נפקדה בילדים בזכות כך שמסרה את שפחתה בלהה ליעקב. מכיוון שבלהה ילדה תחילה את דן, הרי שעצם לידתו של דן נחשבת לסיבה שבזכותה זכתה רחל ללדת לאחר מכן את יוסף ובנימין. משום כך, שמו של דן מקדים את שמותיהם [מלבי"ם, חומת אנך]. סדר זה, שבו דן מקדים את יוסף, אינו מופיע כאן בלבד, אלא נמצא פעם נוספת בתורה גם בסדר מסעות מחנה ישראל במדבר [מלבי"ם].
בנוסף, הפסוק מזכיר את נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר רק לאחר יוסף ובנימין. מבחינה כרונולוגית, בני השפחות הללו נולדו עוד לפני בני רחל. אף על פי כן, הם מופיעים אחריהם כדי להעניק עדיפות ליוסף ובנימין, משום שהם היו בניה של רחל, האישה האהובה על יעקב [ביאור שטיינזלץ].