רשימות היוחסין בספר דברי הימים אינן מסתפקות בתיעוד יבש של שמות, אלא משלבות לעיתים קרובות שיפוט היסטורי ומוסרי בתוך אילנות היוחסין. במקרה זה, השושלת עוצרת כדי להזכיר אירוע טראומטי מימי יהושע, תוך צריבת קלונו של החוטא לדורות באמצעות שינוי שמו.
הפסוק פותח במילים וּבְנֵי כַּרְמִי, אף על פי שכרמי עצמו לא הוזכר קודם לכן ברצף הפסוקים. הפרשנים מסכימים כי זוהי דרכו של הספר בפירוט היוחסין, שכן הוא נסמך על מסורות ידועות או על ספר יוחסין גדול ומפורט יותר שממנו הועתקו הדברים. כרמי ידוע מספר יהושע כבנו של זמרי או כחלק ממשפחת זרח [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. השימוש בלשון הרבים וּבְנֵי, למרות שמוזכר בן אחד בלבד, נובע מכך שבספר היוחסין המקורי נמנו בנים רבים, אך עזרא הסופר, שערך את הספר, בחר לדלג על שאר השמות ולהעתיק רק את האנשים המסוימים שהיו נחוצים למטרתו [מלבי"ם].
הדמות המרכזית בפסוק היא עָכָר. הפרשנים מזהים אותו פה אחד עם עכן, המוכר מספר יהושע. הכתוב משנה את שמו מעכן לעכר לשם גנאי, כדי להדגיש את חומרת מעשיו [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, חילוף זה מתאפשר שכן האותיות נו"ן ורי"ש מתחלפות לעיתים בשמות אישים [מלבי"ם].
הפסוק מכנה אותו עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל, תואר המבטא גרימת בלבול, השחתה וזיהום לעם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כינוי חמור זה הוענק לו על אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם. המילה מָעַל משמעותה חטא ופשע [מצודת ציון]. עכר עבר על החרם שהוטל על שלל יריחו, ובשל חטאו נגרמה מפּלה צבאית לישראל שבה נפלו שלושים ושישה אנשים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. אזכור הגנאי המכוון משתלב במגמתו של הספר להציג את פגמיהן של משפחות מסוימות בכל מקום שהדבר אפשרי, עובדה המסבירה מדוע לא יצאה מהן לבסוף שושלת המלוכה [רש"י].