רשימת היוחסין של שבט יהודה מציגה את שושלתו של כָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן, נכדו של פרץ בן יהודה [ביאור שטיינזלץ]. אף שכלב זה לא היה הבכור, הוא מוזכר לפני אחיו הגדול ירחמאל מפאת כבודו, שכן שימש כנשיא [מצודת דוד]. זהותו של כלב עוררה דיון בקרב המפרשים; בעוד שחכמים זיהו אותו עם כלב בן יפונה הידוע מפרשת המרגלים אשר פנה מעצתם, הגישה הפרשנית הנוטה לפשט הפסוקים שוללת זיהוי זה משיקולי זמנים. שהרי חצרון אביו היה מיוצאי מצרים, ואילו כלב בן יפונה העיד על עצמו שהיה בן ארבעים שנה בלבד בשנה השנייה לצאת ישראל ממצרים [רד"ק]. כמו כן, מובהר כי משושלת זו של כלב בן חצרון יצא בצלאל בן אורי, בונה המשכן [רלב"ג].
קושי תחבירי בולט עולה מן המילים הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת, שכן לכאורה משתמע שהאדם הוליד את נשותיו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים פותרת קושי זה על ידי פירוש המילה אֶת במשמעות של "מִן". לפי גישה זו, הפסוק מקצר בלשונו וכוונתו היא שכלב הוליד בנים מאשתו עזובה ומאישה נוספת בשם יריעות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון התואר אִשָּׁה לצד עזובה בא להדגיש כי היא הייתה אשתו העיקרית, בעוד שיריעות ייתכן שהייתה פילגשו [רלב"ג].
מנגד, ישנם פרשנים הדבקים במשמעות המילולית של המילה הוֹלִיד ומסבירים כי הפסוק אכן מונה את בנותיו של כלב. לפי כיוון אחד, לכלב אכן הייתה אישה בשם עזובה, אך הפסוק מתאר שהוא קרא לבתו על שם אשתו, ולכן קרא לה "עזובה אישה" [רש"י]. לפי כיוון אחר, עזובה הייתה אשתו, וממנה הוא הוליד בת ששמה היה יריעות [רלב"ג]. דעה ייחודית מרחיבה רעיון זה וטוענת כי שמה המלא של הבת היה "ואת יריעות", כשם עצם המורכב משתי מילים, בדומה לשמות מקראיים אחרים המורכבים עם ו"ו החיבור [מלבי"ם].
הפסוק חותם בציון הבנים יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן, כאשר האות דל"ת במילה וְאַרְדּוֹן מנוקדת בדגש [מנחת שי]. המילים וְאֵלֶּה בָנֶיהָ מתייחסות, לפי רוב הדעות, לבנים של האישה הראשונה, הלא היא עזובה [מצודת דוד, רד"ק]. אולם, לפי הדעות שראו ביריעות את בתו של כלב, בנים אלו הם למעשה נכדיו של כלב, דהיינו בניה של יריעות הבת [רלב"ג, מלבי"ם].