רשימות היוחסין של שבט יהודה מציגות לעיתים קרובות שמות החוזרים על עצמם לאורך הדורות, דבר הדורש פענוח מדויק של הקשרים המשפחתיים. הכתוב מתמקד כאן בבירור זהותו של כָלֵב, וכן בהבנת מעמדם של חוּר ושובל ביחס למשפחתם ולעיר קרית יערים.
לגבי זהותו של כָלֵב בֶּן־חוּר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בנכדו של כלב המקורי. לפי פירוש זה, לכלב המקורי היה בן בשם חור, וחור קרא לבנו שלו על שם סבו, כך שכלב המוזכר כאן הוא למעשה אחיו של אורי [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימות גישות חלופיות להבנת השושלת: גישה אחת גורסת כי המילים מתייחסות לכלב המקורי, והכוונה היא "כלב, שבנו הוא חור" [רש"י]. גישה נוספת מציעה שהטקסט אכן עוסק בכלב המקורי, וכוונתו היא ששובל היה בנו של חור בן כלב, אלא שטעמי המקרא אינם תומכים בקריאה זו [מלבי"ם].
הכתוב ממשיך ומתאר את חור כבְּכוֹר אֶפְרָתָה. הפרשנים מסכימים כי הציון המיוחד נועד להדגיש שחור היה הבכור לאמו בלבד (אפרת או אפרתה), אך הוא לא היה בכורו של אביו כלב, שכן לכלב היה בן בכור מבוגר יותר בשם מישע [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בחלקו האחרון של הטקסט מוזכר שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים. התואר אֲבִי זוכה לשני כיווני פרשנות עיקריים. הכיוון הראשון מפרש את המילה במשמעות של שררה והנהגה, כלומר שובל היה האדון, המושל או המייסד של קרית יערים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, הכיוון השני מבין את המילה כפשוטה – שובל היה אביהם מולידם של כל תושבי העיר, שכן כל בני קרית יערים היו צאצאיו הישירים, והעיר כולה יושבה על ידי בני משפחתו [רד"ק].