שושלת יוחסין מכובדת עומדת בפני סכנת הכחדה, מצב המוביל את אב המשפחה לנקוט צעד חריג כדי לשמר את מורשתו. ההצהרה כי וְלֹא־הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת מעוררת קושי, שכן פסוקים ספורים קודם לכן הוזכר שלששן היה בן בשם אחלי.
הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב סתירה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאחלי אכן היה בנו של ששן, אך הוא מת בעודו צעיר בחיי אביו, מבלי להותיר אחריו צאצאים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי שמו של אחלי מרמז על כך שהיה אדם חולה וחלש במהותו [רש"י]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי אחלי כלל לא היה בן, אלא שמה של אחת מבנותיו של ששן, שכן השימוש במילה "ובני" בלשון רבים וזכר מופיע במקרא לעיתים גם כאשר מדובר בבת יחידה [רלב"ג]. כיוון פרשני שלישי מציע פתרון כרונולוגי: בזמן שששן השיא את בתו לעבדו אכן לא היו לו בנים כלל, ואילו אחלי נולד לו רק בשלב מאוחר יותר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כדי להמשיך את השושלת, ששן פונה אל עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע. עבד זה גדל בביתו של ששן והיה נחשב לבן בית, בדומה למעמדו של אליעזר בבית אברהם [רד"ק]. ששן משחרר את ירחע ונותן לו את בתו לאישה, מעשה המהדהד את העצה התלמודית ולפיה כאשר בתו של אדם בוגרת ואין לו למי להשיאה, מוטב שישחרר את עבדו וישיאנה לו [רד"ק, מלבי"ם]. למעשה, עצם נתינת בת החורין לעבד הפקיעה את ירחע ממעמד העבדות ושחררה אותו לחירות באופן אוטומטי, ולכן לא היה בכך חטא של נישואין לעבד [מלבי"ם].
עם זאת, הפרשנים מדגישים כי במעשה זה אכן היה פגם הלכתי חמור. הבעיה לא נבעה מעצם הנישואין לעבד משוחרר, אלא מהעובדה שירחע היה מצרי מהדור הראשון, שעליו חל איסור מפורש בתורה לבוא בקהל ה' ולשאת אישה ישראלית [רד"ק, מלבי"ם]. נישואין אסורים אלו הותירו חותם היסטורי קשה לאורך הדורות, שכן מזרעו של ירחע העבד יצא לימים ישמעאל בן נתניה, מי שרצח את גדליה בן אחיקם והביא חורבן על שארית הפליטה ביהודה [רד"ק].